התה והלימון
הוא פוקח את עיניו, משפשף אותן אחת אחת ונותן לעולם המטושטש הזה להיכנס לראשו. הוא כבר לא מפנה את מבטו לצד השני של המיטה, ברור לו שהשחורה שלו כבר קמה מזמן. כל כך הרבה שנים היא קמה לפניו, דואגת שהדירה הקטנה שלהם תקבל אותו בטמפרטורה הנכונה והמדויקת, בדיוק כמו שהוא אוהב. הוא מתיישב על סף מיטתו, מכניס את כפות הרגליים לנעלי הבית, איך הוא אוהב את ההרגשה הזו… כשצינת הלילה של הנעליים פוגשת את קצות האצבעות החמימות. אחרי צחצוח שיניים, שטיפת פנים זריזה וכמה שיעולי סיגריות בריאים, הוא יוצא לסלון ביתו. אותו סלון שבו גידל את ילדיו, אותן מרצפות שעליהן…
